​הטיפול ההומניסטי – לפגוש את עצמך דרך מבטו של האחר

מייסד השיטה והעקרונות המרכזיים

​

הטיפול ההומניסטי התעצב בשנות ה־40–50 של המאה ה־20, על ידי אחד הפסיכולוגים החשובים והמשפיעים בתולדות הטיפול: קרל רוג’רס (Carl R. Rogers).

רוג’רס פיתח גישה חדשנית לזמנה, שחרגה מהמודלים הפסיכואנליטיים הדטרמיניסטיים ומהתפיסות ההתנהגותיות הנוקשות. הוא טען שלכל אדם יש נטייה טבעית לצמיחה, ריפוי והגשמה עצמית, בתנאי שיקבל מרחב נפשי שמאפשר לו להיות הוא עצמו, ללא שיפוט וללא תנאים.

​

התפיסה הזו, שנקראת גם גישת האדם במרכז, שמה את המטופל במרכז ולא את התיאוריה. היא מעניקה לו את הסמכות להבין את עצמו, ומאמינה שבאווירה טיפולית נכונה – הוא ימצא את הדרך פנימה.

​

מה מייחד את הגישה ההומניסטית ולמה היא שונה מאחרות?

להבדיל מהגישה הדינמית שמתמקדת בעבר הלא-מודע, או מהגישה הקוגניטיבית שמבקשת לשנות דפוסים, הגישה ההומניסטית אינה מתקנת, מנתחת או מחנכת. היא פשוט נוכחת.

​

הייחוד שלה טמון בכך שהמטפל לא מציב את עצמו כמומחה, אלא כבן־ברית רגשי, שמאמין בכוח הריפוי הפנימי של האדם. שלושה עקרונות הם לב־ליבה של השיטה:

​

• אמפתיה עמוקה – היכולת להיכנס לעולמו של המטופל מבפנים, בלי לשפוט או לנתח אותו.

​

• קבלה בלתי־מותנית – הענקת מרחב שבו מותר להיות כל דבר: כועס, מבולבל, שבור או חסר תקווה.

​

• כנות ואותנטיות – המטפל מביא את עצמו באופן כן, אמיתי, לא כ"מסכה מקצועית", אלא כאדם נוכח.

​​

השיטה הזו שונה גם באופן שבו היא מתייחסת ל"כשלי" האדם – לא כחולשות שיש לתקן, אלא כהתאמות אנושיות למציאות פנימית מורכבת. היא מחזירה למטופל תחושת ערך ובעלות על עצמו.

​

כמה זמן נמשכת ההכשרה בגישה ההומניסטית?

הכשרה בגישה ההומניסטית משתנה בין מסגרות, אך בדרך כלל נלמדת בתוך תוכניות פסיכותרפיה רחבות או במסלולים ייעודיים של שנתיים עד ארבע שנים, כולל לימודים תיאורטיים, הדרכה קלינית והתנסות אישית.

הגישה נלמדת גם בתוך בתי־ספר לפסיכותרפיה אינטגרטיבית, ולעיתים משתלבת ככלי בתוך גישות אחרות. מטפלים רבים משלבים אותה כחלק בלתי נפרד מהאופי הטיפולי שלהם – גם אם אינם פועלים רק בתוכה.

​

הכלים שהשיטה מציעה

המונח "כלים" עשוי להטעות כשמדובר בטיפול הומניסטי, שכן הוא אינו מבוסס על טכניקות אלא על איכות הקשר. ובכל זאת, ישנם אלמנטים ברורים שיוצרים את הקרקע לריפוי:

• הקשבה רדיקלית – נוכחות מלאה, פתוחה, שמבינה לא רק את המילים אלא את החוויה שמעבר להן.

• שיקוף רגשי מדויק – היכולת לומר למטופל: “אני שומע שכואב לך. נדמה שאתה מרגיש אשם...”, ולהחזיר לו מראה שמבהירה את החוויה הפנימית.

• שאלות פתוחות – לא במטרה לחפור אלא כדי לעודד גילוי: “איך זה בשבילך?”, “מה אתה מרגיש כשאתה מספר את זה?”

• שהייה באי־הוודאות – מתן מרחב למה שלא פתור, למה שלא ברור, למה שעדיין מתהווה – מבלי למהר לפתור.

• אישור לקיום – ברמה העמוקה ביותר, המטפל משדר: אתה ראוי לאהבה גם כשאתה לא מבין את עצמך, גם כשאתה מתבלבל, גם כשאתה שותק.

​

באילו נושאים מטפל הטיפול ההומניסטי?

הגישה ההומניסטית מתאימה לאנשים שמרגישים שהם איבדו קשר עם עצמם, ששנים לא קיבלו מקום, ששפטו את עצמם עד כדי מחיקה, או שפשוט לא יודעים מה הם מרגישים. היא מתאימה מאוד למצבים של:

​

• תחושת נתק רגשי, בלבול זהות, ריק נפשי

• קשיים בדימוי עצמי, ביקורת פנימית קשה

• צורך בריפוי הקשר עם העצמי, לאו דווקא לצורך פתרון בעיה מסוימת

• אנשים שחוו דחייה, השפלה או מחיקה בילדות ומבקשים לחזור לראות את עצמם באור חיובי

• חיפוש אחר אותנטיות, חופש פנימי או יצירת קשר עמוק עם החיים

​​

לא מדובר בטיפול "טכני" אלא בתהליך עדין של התעוררות פנימית, שבו האדם מתחיל לפגוש את עצמו מחדש – לא דרך העיניים של העולם, אלא מתוך החוויה הישירה שלו עצמו.

 

סיכום:

הטיפול ההומניסטי הוא לא רק שיטה – הוא עמדה קיומית. הוא מאמין באדם, לא כתיאוריה אלא כעובדה: שהנפש יודעת, שהלב מרגיש, ושברגע שמפסיקים לשפוט – מתחילים באמת להחלים.

זה טיפול של חיבוק, לא של ניתוח; של נוכחות, לא של תיקון; של חמלה עמוקה שמאפשרת לאדם לחזור להיות אדם.

​

(תומר נבו)