טיפול באומנויות – כשאין מילים, הגוף והיצירה מדברים

מייסדי הגישה והבסיס התאורטי

​

טיפול באומנויות (Creative Arts Therapies) איננו שיטה אחת אלא משפחה של גישות טיפוליות אשר עושות שימוש ביצירה ככלי לביטוי רגשי, עיבוד נפשי ושחרור. זהו טיפול שמעמיק דרך המדיום הלא־מילולי – ציור, פיסול, תנועה, דרמה, מוזיקה, כתיבה, ולעיתים גם צילום, קול ואפילו מנדלות.

​

שורשיה של הגישה נטועים בתחילת המאה ה־20, אך ההכרה המקצועית בה כתחום טיפולי עצמאי הגיעה בשנות ה־60–70, בעיקר בארה"ב ובאירופה. בין הדמויות המרכזיות שפיתחו את הגישות השונות ניתן לציין את מרגרט נאומבורג ואדית קרמר באמנות חזותית, את מריאן צ'סטר בתנועה, ואת פול ניומן ואדית וייסקופף בתרפיה בדרמה.

​

ההנחה הבסיסית בגישה: יש דברים שלא ניתן לומר במילים – אבל ניתן ליצור אותם, וכאשר הם נוצרים – הנפש מקבלת תנועה, צבע, קול, גוף, דימוי וריפוי.

​

מה מייחד את טיפול באומנויות ולמה הוא שונה מאחרות?

טיפול באומנויות שונה מגישות שיח טיפוליות בכך שהוא אינו דורש מודעות מילולית מלאה או יכולת ורבלית גבוהה.

זהו טיפול שמזמין את האדם להיכנס לעומק רגשי דרך החוויה, לא דרך הדיבור. לעיתים, מי שאינו מסוגל לומר "כואב לי" – יוכל לצייר שבר, לנגן כאב, לרקוד סבל או לכתוב בדידות.

​

בניגוד לשיח פסיכולוגי שמנסה לפרש את התוכן – הטיפול באומנויות נותן מקום ליצירה עצמה "לדבר". המטופל והמטפל מתבוננים יחד במה שנוצר – ומהדהדים מתוכו רגש, חיבור ותחושת קיום.

​

הגישה מחוברת גם לעקרונות מהפסיכולוגיה ההתפתחותית והנוירופסיכולוגיה: ידוע כי החלקים הלא־מילוליים של המוח (למשל האונה הימנית, הזיכרון התחושתי) מאחסנים טראומות, רגשות ודימויים – ולכן גישה חווייתית יכולה לעקוף את המחסומים ולשחרר תכנים עמוקים.

​

כמה זמן נמשכת ההכשרה בטיפול באומנויות?

בישראל, טיפול באומנויות נלמד לרוב במסלול של תואר שני (M.A) בטיפול באמנות, מוכר על ידי המל"ג (לרוב באוניברסיטת חיפה, סמינר הקיבוצים, מכללת לוינסקי, מכללת דוד ילין ועוד).

מסלול הלימודים כולל:

• לימודים תיאורטיים בפסיכולוגיה והתפתחות הילד

• הכשרה מעשית קלינית (סטאז')

• סדנאות יצירה והתנסות עצמית

• קורסים בגישה פסיכודינמית, מערכתית והומניסטית

​​

בוגרי המסלול מוכשרים כמטפלים מוסמכים באמנות (רישום מקצועי ב"פ"י – פסיכולוגיה יישומית") ומוסמכים לטפל במסגרת חינוכית, קלינית, שיקומית וקהילתית.

​

אילו כלים ייחודיים מציעה השיטה?

לכל תחום בטיפול באומנויות יש כלים שונים, בהתאם למדיום. הנה כמה דוגמאות בולטות:

​

תרפיה באמנות (Art Therapy)

• ציור חופשי / מודרך של רגשות

• עבודה עם צבעים, דימויים, קולאז'ים ודיו

• ציור דמויות מתוך תת־המודע

• יצירת "מפת חיים" חזותית

​​

תרפיה בתנועה (Dance/Movement Therapy)

• הקשבה לתחושות גוף

• עבודה עם מתח, הרפיה, קונפליקט תנועתי

• ביטוי רגשות דרך מחוות פשוטות או ריקוד חופשי

• עבודה קבוצתית עם מרחב וגוף

​​

תרפיה בדרמה (Drama Therapy)

• תרגילי תפקידים, עבודה עם מסכות

• שחזור סצנות מהחיים

• דיאלוג עם דמויות פנימיות

• בניית סיפור – עם סוף חדש

​​

תרפיה במוזיקה (Music Therapy)

• אילתור מוזיקלי

• נגינה רגשית לא־מילולית

• שימוש במוזיקה קונקרטית לעיבוד רגשי

• הקלטת "שיר אישי" – זיכרון רגשי מוקלט

​​

כתיבה טיפולית / ביבליותרפיה

• כתיבת מכתבים לעצמי / לאדם אחר

• שירה אינטואיטיבית

• יומנים, סיפורים, דיאלוגים פנימיים

• פירוק ושכתוב של חוויות אישיות

​​

לאילו בעיות מתאימה הגישה?

טיפול באומנויות מתאים במיוחד למי שמתקשה לבטא את עצמו במילים, למי שנמצא במצוקה עמוקה שאין לה שם, או למי שמחפש דרך חדשה לחיבור עם עצמו. השיטה פופולרית במיוחד עם:

​

• ילדים ובני נוער – חרדות, קשיי תקשורת, בעיות התנהגות, טראומות מוקדמות

• מבוגרים שחוו טראומה או פגיעה מינית – כשהמילים נתקעות, אבל הגוף והיצירה מדברים

• אנשים עם עיכוב התפתחותי, אוטיזם, מוגבלות שכלית או קושי שפתי

• מצבים רגשיים בלתי מדוברים – בושה, אשמה, פחד עמוק, ריקנות

• משברים קיומיים, תהליכי אבל, זהות מגדרית, התמודדות עם מחלה כרונית

• אנשים שנמאס להם לנתח את עצמם ורוצים "לעבור דרך הגוף"

 

סיכום:

טיפול באומנויות הוא שפה אחרת – שפה שהנפש מבינה גם כשאין לה מילים.
זו דרך לעבד רגשות לא דרך ההיגיון, אלא דרך תנועה, צבע, חומר, קול.

לעיתים, יצירה אחת – צבעים שנשפכו, דמות שצוירה, תנועה שקרתה – יכולה לומר על הנפש יותר מאלף מילים.

כי לפעמים – הדרך להחלים היא לא להבין, אלא פשוט ליצור.

​

(תומר נבו)