טיפול גופני־נפשי (Somatic Therapy) – כשגוף מדבר את מה שהנפש שותקת

מייסדי השיטה וההקשר ההתפתחותי

שורשיה של הגישה הגופנית נטועים בעבודתם של הוגים פורצי דרך בראשית המאה ה־20, אך הפריצה הגדולה הגיעה בזכות ווילהלם רייך (Wilhelm Reich)  תלמידו של פרויד, שהיה הראשון שהעז לטעון: הנפש שוכנת בגוף.

​

בהמשך הדרך, טיפחו את השיטה מטפלים כמו פטר לוין (Peter Levine) – מייסד גישת Somatic Experiencing,  ו פאט אוגדן (Pat Ogden) – שפיתחה את Sensorimotor Psychotherapy. שניהם חקרו את השפעת הטראומה על הגוף והראו כיצד גם אחרי שהאיום נעלם – הגוף ממשיך "לשאת" את הסיפור, בלי שיתאפשר לו לעבד אותו עד הסוף.

​

מה מייחד את הטיפול הגופני־נפשי ולמה הוא שונה מאחרות?

הטיפול הסומטי שונה מהותית מהטיפול השיחתי הקלאסי – כי הוא אינו נשען רק על מילים. הוא מבין שהגוף הוא לא רק "כלי קיבול" לרגשות – אלא גם שותף פעיל לעיבוד שלהם.

​

בטראומות, למשל, הגוף נכנס למצבים של "קפיאה", "בריחה", או "מאבק", אך לרוב לא מצליח להשלים את הפעולה הפיזיולוגית – ואז האנרגיה התקועה נשמרת במערכת. כך נוצרים סימפטומים כמו חרדה, התכווצויות, נתק רגשי, עייפות כרונית או כאבים בלתי מוסברים.

​

בניגוד לשיטות שמנסות לנתח את הטראומה, הטיפול הסומטי מאפשר לגוף להשלים את מה שלא הספיק לקרות. במקום לדבר על טראומה – האדם מרגיש אותה, מעבד אותה, ומשחרר אותה פיזית.

​

כמה זמן לוקח להתמחות בשיטה הזו?

הכשרה מקצועית בגישות סומטיות כמו SE או Sensorimotor נמשכת בין 3 ל־5 שנים, וכוללת לימודים עיוניים, תרגולים חווייתיים, הדרכה אישית והתנסות קלינית.

נדרשת הכשרה קודמת בטיפול (תואר שני טיפולי או רפואה משלימה מוכרת) וכן הבנה בגוף, מערכת העצבים, פיזיולוגיה של טראומה והקשר בין גוף־מוח־רגש. חלק מההכשרות דורשות גם עבודה גופנית אישית כחלק מתהליך ההתמקצעות.

​

אילו כלים ייחודיים מציעה השיטה?

במקום טכניקות קוגניטיביות או ניתוחים פסיכודינמיים, השיטה מציעה כלים כמו:

• התמקדות בתחושות גופניות (Sensations) – לא מה אני חושב, אלא מה אני מרגיש בגוף עכשיו: חום, רעד, קיפאון, התרחבות, לחץ.

• איתור אזורים בטוחים בגוף – זיהוי מרחבים פנימיים שלא חווים איום, כדי לאזן את מערכת העצבים.

• עבודה עם קצב פנימי – המטפל לא דוחף את המטופל "להיזכר", אלא נע איתו ברגישות בקצב שהגוף מרשה, תוך שהות וחיזוק תחושת השליטה.

• שחרור תנועה חוסמת – הגוף מתבקש, לעיתים לראשונה, "לסיים" תנועה שנתקעה – למשל תנועת הגנה, קול שלא נאמר, ריצה שלא הושלמה.

• קרקוע ומודעות גופנית – חיזוק הנוכחות "כאן ועכשיו" דרך נשימה, יציבה, קשר עם הסביבה.

• טיפול דרך עיניים, קול, נשימה, מנח גוף – גם כשהמילים נעצרות, הגוף ממשיך לדבר.

​​

לאילו בעיות ונושאים מתאים טיפול סומטי?

הגישה מתאימה במיוחד למצבים שבהם השיח הקוגניטיבי נכשל או אינו מספיק. הגוף הופך למפתח.

בין הנושאים שטיפול גופני־נפשי מטפל בהם:

​

• טראומה מורכבת (Complex PTSD), טראומה מינית, פוסט טראומה

• חרדות בלתי מוסברות, התקפי פאניקה, דיסוציאציה

• מצבים של קיפאון, תחושת "חיים מתים", או התנתקות מהרגש

• כאבים כרוניים, תסמונות סומטופורמיות, עייפות לא מוסברת

• קשיים בזהות גופנית, אכילה רגשית, דימוי גוף נמוך

• תגובות מוגזמות למצבים פשוטים (תגובת יתר של מערכת העצבים)

• חוויות רגשיות מוקדמות שלא קיבלו עיבוד מילולי – במיוחד בגילאי ילדות מוקדמים

 

סיכום:

 

טיפול גופני־נפשי אינו שואל: מה קרה לך? אלא: איפה זה נשמר בתוכך?

זהו טיפול שמחזיר את האדם אל הגוף שלו – לא כעובדה ביולוגית, אלא כבית נפשי.

בשקט, דרך חוויה עדינה, הוא מאפשר לנפש להשלים תנועה שלא הושלמה – ולשחרר את הכאב לא דרך הסיפור – אלא דרך התחושה.

זהו טיפול אמיץ, עמוק, איטי ולעיתים לא מילולי – אבל לעיתים קרובות, דווקא הוא מצליח לגעת בכאב

שהמילים רק נגעו בו מבחוץ.

​

(תומר נבו)